לנהל בטבעיות עם אינטואיציה

אך ישנן חברות ששוכחות לפעמים לחפש גם את החלקים ה"רכים" יותר במנהל ולא רק את החלקים האנאליטיים. אנחנו ב futuring קוראים לכך "soft skills" ומייחסים להן משקל רב מאוד בתהליכי הגיוס שאנו מנהלים, לפעמים אפילו יותר מה "hard skills". דוגמא נהדרת למנהלת מן הסוג הזה היא בובי בראון, שהקימה את תאגיד הקוסמטיקה הקרוי על שמה ושלימים, לאור הצלחתו המסחררת, נקנה על ידי חברת Clinique. בובי הקימה את החברה שלה מאפס, עם המון עבודה קשה ואינטואיציות טובות. היא לא למדה בבית ספר למנהל עסקים ובכל זאת, בנתה את האימפריה שלה בשתי ידיה. כשמתעמקים קצת בסגנון הניהול שלה מבינים שהיא אינה מנהלת סטנדרטית. כל הווייתה היא פשטות וטבעיות, בלי ה"מאניירות" שמאפיינות הרבה מהמנהלים הבכירים. היא לא אוהבת לשבת על כסא יוקרתי או להתלבש בבגדים הכי אופנתיים, פשוט משום שהיא לא מתחברת לכך. היא נועלת נעלי סניקרס, המשרדים שלה ממוקמים ב Downtown והיא יכולה לעבוד עם הצוות שלה גם בישיבה על הרצפה, פשוט כי ככה הכי נוח לה. היא יצירתית ופרקטית בגישתה, היא מתקשרת באופן מאוד בלתי אמצעי עם כל הצוות שלה והיא מעדיפה לתקשר עם אנשים פנים מול פנים כך שקשה למצוא אצלה ב Inbox הרבה אימיילים שמתקשרים עם העובדים והמנהלים שלה. כך, אגב, היא גם בוחרת את הצוות שלה: אנשים שמתחברים לאופי של סביבת עבודה מסוג כזה. בהתאם לכך, היא גם מעדיפה לגייס לצוות שלה אנשים יצירתיים ואותנטיים שבאופיים עסוקים פחות בלהרשים אלא יותר בעשייה היומיומית. היא מנהלת שאוהבת להיות מעורבת בתהליכים עצמם ולא רק לקבל תוצאות מוגמרות כך שאין לה בעיה שאנשים יחלפו על פניה במסדרון ויעצרו אותה כדי להתייעץ בנושא כל שהוא לגביו הם מתלבטים או לשמוע את דעתה על בקבוק חדש שהם עסוקים בעיצובו. בובי מאוד יצירתית והיא מעידה על עצמה כמי שמסתמכת הרבה גם על האינטואיציה שלה בקבלת החלטות בתחומים/צמתים מסוימים. היא רואה צורך חיוני לעצמה לספוג דברים מהצוות המקיף אותה. היא בגישה שהיא ממש לא יודעת הכל ולכן מאוד חשוב לה להיות קשובה לצוות המנהלים והעובדים שלה. מעניין לקרוא את סיפור החיים של בובי בראון ( ) שהתחילה היא לבדה עם אודם אחד בסך הכל, ובנתה אימפריה. עוד דוגמא לכך שמנהלים טובים אינם בהכרח המנהלים ה"סטנדרטיים".