אחרי שעברתי תהליך מיתוג לחברה שלי (אצל לימור ארליכמן הנהדרת-חברת ברנדון), השלב הבא היה לעבוד על החומרים השיווקיים שלי בהתאם. אחד מהם הוא כרטיס הביקור שלי. החלטתי שמצד אחד של הכרטיס יהיו הפרטים הסטנדרטיים שלי (שם, חברה, כתובת אימייל) אבל רציתי גם משהו לא שגרתי מן הצד השני. אחד הרעיונות שעלו בהקשר זה היה לכתוב מאחורי כל כרטיס ציטוט של מי שאני מגדירה כ'מנהל של המחר' וליצור מספר כרטיסים כאלו עם מספר ציטוטים שונים. למי שעדיין לא מכיר אותנו ולא מכיר את המונח- רגע של שיווק עצמי:
אנחנו מאתרים עבור ארגונים מנכ"לים וסמנכ"לים 'של המחר'. בלי להכנס לכל התיאוריה שעומדת מאחורי העניין מדובר, בין היתר בתכונות כגון: יזמות, הסתגלות לשינויים בקצבים מהירים, יכולת אסטרטגית ועוד.
אחד הדגשים העיקריים במאפיינים ה'קלאסיים' של 'מנהל של המחר' זה היכולת שלו להיות קשוב לסביבה ולהעצים את הכפופים לו, לפתח אותם ולגדל אותם לכדי מנהלים טובים בעצמם. ישנן מספר דרכים שונות לעשות זאת אך מה שברור שמדובר במנהל שמסתכל "בגובה העיניים" לכפופים לו, נותן להם את הכבוד הראוי, מתייעץ עמם, סומך עליהם, מגבה אותם- גם כשהם טועים, ובדרגות גבוהות יותר – גם מוצא את הדרכים להניע אותם ולפתח אצלם יכולות חשיבה ויצירה שמחזירות את עצמן בצורת תרומה מעשית לעסקיו של הארגון.
ובחזרה לכרטיסי הביקור: חיפשתי ציטוטים של כל מיני מנהלים מוערכים, כאלו שיתאימו לפרופיל ה'קלאסי' שלי- של 'המנהל של המחר'. וכך הגעתי לסטיב ג'ובס. ופה נתקלתי בדילמה הראשונה שלי: אין ספק שסטיב ג'ובס (מייסד חברת APPLE, אם כי קשה לי להאמין שמישהו פספס אותו) היה יזם בנשמתו, חדשן, אימץ שינויים בשוק, ראה קדימה ובפועלו- חולל לא פחות ממהפכות בעולמנו. אבל, (ופה ה"אבל" הגדול), הוא סתר את כל התפיסה הבסיסית שלנו שאחת התכונות המשמעותיות במנהל כזה היא היכולת הבינאישית שלו, מתן חשיבות ונפח לאנשים העובדים תחתיו ולא פחות חשוב-העצמתם. מחקרים מראים שזהו אחד הגורמים החשובים ביותר התורמים להעלאת סיכויי הצלחתו של מנהל בתפקידו.
זה לא סוד שסטיב ג'ובס נחשב אדם מאוד 'קשה' ותובעני. במיוחד עכשיו, אחרי שהתפרסמה הביוגרפיה שלו, ברור שהדרך בה התייחס לסובבים אותו לא היתה הצד החזק שלו, בלשון המעטה: הוא היה חסר סבלנות ולפעמים גם מאוד מאוד מרושע כלפי אנשים. הוא יכול היה פשוט להתפרץ עליהם, לא משנה כמה מאמץ הם השקיעו ולצעוק עליהם שהם לא עושים את עבודתם נכון, ושזה נורא ואיום.
אז מה זה אומר על כל תפיסת עולמי בנושא אם אבחר ציטטה של סטיב ג'ובס לאחד מכרטיסי הביקור שלי? האם סטיב ג'ובס אכן מייצג 'מנהל של המחר'? יש פה סתירה משמעותית אל מול ה'אני מאמין' של החברה. מה עושים?
לפני שאספר לכם כיצד פתרתי את הדילמה- מבחן קצר של שאלת "כן" ו"לא" עבורכם: אחרי שקראתם את הכותרת בלבד של מאמר זה ולפני שהתחלתם לקרוא את תוכן המאמר- מה היתה התשובה המיידית האינטואיטיבית שלכם לעצמכם לשאלה זו?
אז זהו: שבסקר קטן שערכתי בקרב כמה אנשים שאני מעריכה, (כלומר, שאלתי אותם רק את השאלה המופיעה בכותרת) התשובה של כולם היתה מיידית :"כן".
במקרה של סטיב ג'ובס, על אף שהחלק הבינאישי שלו עם הסובבים אותו היה נקודת התורפה שלו, אין ספק שבשאר הפרמטרים שעל פיהם נמדד 'מנהל של המחר' הוא פיצה ובגדול: הוא היה יזם בכל רמ"ח איבריו, לא רק שהצליח לחזות מגמות שוק עתידיות אלא יצר את העתיד עבורנו הצרכנים לפני שאנחנו אפילו הבנו מה נצטרך, היה חדשני באופן יוצא דופן, היקף השינויים שחולל היה כה משמעותי, הכוח המניע אותו היה כה יוצא דופן ותרומתו למהפכות הטכנולוגיות של זמננו הטביע חותם כה ייחודי עד שכל אלה יחדיו מפצים על חסרים וחסכים אחרים שמהם סבל. אפילו מקורביו סלחו לו על כל הפגמים בזכות החווייה יוצאת הדופן של העבודה עמו. העולם נשא אליו עיניים מעריצות ואפילו במותו הוא זכה לעשות "באזזז" רציני.
עם התובנה הזו- ההחלטה נפלה: חזרתי לכרטיסי הביקור והוספתי ציטטה של סטיב ג'ובס.
